בכי של ילדים 

לכל בכי יש סיבה חוזה כרמלוס

כל ילד רוצה לחוות את תחושת חמימות כמו ברחם, גם אם נולדנו לפני שנתיים. אם כבר יצאנו ... אז אנו דורשים שהמציאות היומיומית תהיה בדיוק כמו המציאות תהיה מושלמת כמו ברחם .

אנחנו רוצים להיות מוקפים באמא -אבא שמכילים ודואגים לנו, שלעולם לא יהיה לנו קר, נרגיש כאב או שנהיה רעבים, שכל צרכינו יתמלאו מאליהם ונרגיש כל יכולים , מוגנים שלווים ,בטוחים ורגועים ...שנחוש נשמאמי 

שאנו התינוקות נחשפים למגע לא רך ולא מוכר, לאור מאוד חזק, לקולות חזקים ,לכאב ו-או לרעב. אנחנו בוכים !

לכל בכי יש סיבה,לפעמים הסיבה יכולה להיות פשוטה: שגם אנחנו התינוקות רוצים לבכות כדי לשחרר את כל הלחץ ו-או המתח הפנימי שאספנו במשך שעה שלמה (מה רק לכם מותר ?) .

אנחנו רוצים שהמציאות שלנו תהיה דומה ככל שיותר למציאות הרחמית שהמציאות שלנו תהיה שקטה, חשוכה ורגועה ,

אנחנו לא רוצים תמיד להיות מוקפים בצעצועים צבעוניים וגדולים ,לא רוצים להגרר למסיבות רעשניות ,לא רוצים לעבור מיד ליד , רוצים את אמא ואבא , בבקשה אל תפציצו אותנו בהמון צלילים ובשלל צבעים ואל תרקדו -תטלטלו אותנו ....בבקשה

כי אחרי שנצא מההלם קרב אנחנו פשוט נבכה. בכי כזה ארוך כדי לשחרר את כל הלחץ ו-או המתח מתחילת היום ולספר לכם לפני שאתם נרדמים ,ולשתף אתכם בכל החווית המסעירות שעברו עלינו היום ....

ואם נזכר באמצע הלילה , אל דאגה נדאג להמשיך ולספר לכם .... בהתחלה ננסה בשקט, ואם לא תתיחסו נגבש צווחה צורמנית מיוחדת, שבתוכה יש מגוון צלילים שנועדו לספר לכם את כל הסיפור .אל דאגה עם הזמן תלמדו לזהות כל צליל וצליל.

כשהצליל הוא מונוטוני: אנו רוצים לספר לכם שקצת עצוב לנו ואנחנו מרגישים בודדים ורוצים לחוש נשמאמי . וזה הזמן לתשומת לב, לחיבוק,נשיקה וליטוף .

כשהצלילים הולכים ומתחזקים: בדומה לצלילי מלחמה-כבוי האש ולכוחות המשטרה אנחנו מספרים -משדרים מצוקה : אני צריך עזרה...משהו פוגע בתחושת הנשמאמי שלי ...

וכל זאת אם לא שמעתם את הצלילים שספרו: שאנחנו רעבים ו-או החיתול שלנו רטוב ו-או קר לנו ו-אולי סתם אנחנו עייפים .....

שימו לב שהצליל הוא פתאומי: כשישר אנחנו מתחילים באוקטבות הגבוהות אנחנו רוצים לספר ש כואב לנו ואנו סובלים –אז בואו מיד כאן זה כבר לתחושה פיזית .


כפי שאמרנו אנו מתחשבים בכם ונותנים לכם התראה מראש : צלילים קטנים של הוצאת וכניסה של אוויר תוך כדי הנעת הראש , צלילים חיכוך של הגוף שלנו במיטה , צלילים של טיפוף עם הרגליים , או צליל של יבבה קטנה . אם לא תתיחסו .... הצלילים יעלו ה וינגנו בקצב אחיד , ואם עדיין לא תתיחסו הצווחות יגיעו.

הורים יקרים לידיעתכם אנחנו חסרי ישע וחוששים במיוחד בלילה ... .

חלקנו "מתוכנתים " לאכול במשך הלילה. שימו לב חלקנו פשוט עוד קטנים וזקוקים לעזרה כדי להירדם שוב. אל תתנו לנו לבכות עד שנירדם לבד (תנו לנו זמן מבטיחים שבגיל שנתיים נתחיל לנסות ונצליח ) עד אז אנחנו מפחדים ... דבר שגורם לגוף שלנו להפריש הורמוני לחץ – הגורם לנו להתעורר כל רגע ולבכות ...

אנחנו יודעים שבכי זה טוב לפיתוח הריאות .

הבכי משחרר… באמצעות הדמעות הגוף מסלק את הכימיקלים מהגוף ומאזן את לחץ הדם שלנו ,וגם את קצב הדפיקות (של הלב ) וגם אתהטמפרטורה (של הגוף), ולכן ידוע שהבכי מצויין לריפוי מצבי לחץ.

רק שתדעו שעשו מחקרים והראו שהורים שלמדו את את כל הסימנים והצלילים( לפני כיתה א ) המוקדמים ... דהיינו הורים קשובים , גידלו ילדים שקטים יותר ,בוגרים יותר ,בטוחים יותר ומאושרים הרבה יותר .

וגם המחקרים אמרו ...שבגלל שאמא ואבא הרימו אותנו כל הזמן על הידיים (ולא התיחסו לסבתא או לדודה שאמרה להם שהם מפנקים אותנו ) וכל מה שרצינו עד גיל שנתיים ,קיבלנו מיד , אז בגלל זה אנחנו עכשיו ילדים פחות תלותיים ויש לנו מלא ביטחון.

והמחקרים הראו גם שהורים ששמעו לסבתא ולדודה ולא פינקו את הילדים שלהם ולא התיחסו לילדים שלהם שהיו זקוקים להם , עכשיו ילדיהם נצמדים אליהם ולא מפסיקים לנדנד להם .

חלק מאיתנו מוצצים אצבע חלק מאיתנו כבר התחיל כבר ברחם ....זה מרגיע אותנו , אז אל תוציאו לנו את האצבע מהפה ...אנחנו צריכים למצוץ כדי להרגע ...

אם ממש קשה לכם עם זה אז אנחנו רוצים במקום : שד, מוצץ או בקבוק .

רק שתדעו ש"אינני בוכה אף פעם, אינני תינוק בכיין"

אני בוכה הרבה בגלל שגילו שישנה התאמה מירבית בין התיחסותכם לבכי שלנו לבין לעוצמה ולאורך הבכי .

איזה הורים אתם ?

האם אתם מאפשרים לנו לבכות - האם אנו נותנים לנו תחושה שאצלנו בבית אין מקום לבכי?

האם אתם מחבקים ומנחמים או שמתעלמים מהבכי שלנו - האם אצלנו בבית "להיות גיבור" זה גאווה גדולה

מה שבטוח ש הבכי שלנו מעורר משהו וקשה לכם להתעלם מבכיו של ילד .

קשה לכם להתמודד עם הבכי שלנו ולרבות אתם מוצאים את עצמכם ו שואלים את עצמכם הרבה שאלות :

מה לומר לילדנו הבוכה - האם ומתי מתאים לנחמו - האם זה מתאים לבקש שיפסיק עם הבכי שלו ?

האם זה מתאים לא להתייחס - ולמה הוא בכלל בוכה - ולמה הוא לא מפסיק ?

בכי הוא איתות שלנו לקושי .

בכי הוא איתות לכך שיש לנו קושי בהתמודדות עם המציאות ( החדשה והמשתנה ) ואנו חשים פגיעה בתחושת הנשמאמי .

הבכי -האיתות תמיד מתאימים גם אם לעיתים נראה לכם שהכמות ,העוצמה , האורך והדראמה לא מתאימות וגדולות פי כמה מהאירוע .

הארוע הוא תמיד פגיעה בתחושת הנשמאמי שלנו ולכן הוא חשוב וחיוני .

אנחנו מכירים ילדים בגיל שנתיים שיכולים להגזים ולהגדיל אירוע לרוב הם אינם מודעים לכך : לרבות בכי עוצמתי וארוך נובע מרגישות יתר לאחת מתחושות נשמאמי או מרגישות יתר פיזית .

אנחנו צריכים לקבל ממכם מרגע לידתנו תחושות נשמאמי וכלים וכוחות להתמודדות עם המציאות החדשה והמשתנה .

הבכי שלנו התינוקות עם היוולדנו וכניסתו למציאות החדשה הוא הקלה ושמחה גדולה לכם .

הבכי מסמן לכם שהכל תקין. שאני התינוק נושם וחי.

וכך זה צריך להימשך ... כשאני התינוק בוכה אין אתם צריכים להיות מוטרדים מכך אלא שמחים.שמחים שיש לי רצונות , שמחים שאני מגיב לסביבה ,שאני מתקשר ,שמחים שאני רוצה להרגיש נשמאמי .

אנחנו התינוקות משתמשים בבכי כשפה (בנוסף לג'סטות -הבעות הפנים והשימוש בידיים וברגליים ) כך אנו מתקשרים עמכם ו ומביעים את רצוננו .

כל תינוק מאמין שהוא כל יכול והוא נשמאמי גדול ומהר מאוד לומד שכאשר הוא בוכה צרכיו נענים :אבא-אמא מגיעים אליו , נוגעים בו , מכילים אותו , מחממים אותו כשקר , מקררים כשחם , מאכילים אותו כשהוא רעב, ומנקים אותו ...הוא בוכה כשהוא מרגיש פגיעה בתחושת הנשמאמי שלו ואמא-אבא מיד ניגשים ומעניקים לו תחושות שהוא נשמאמי .

כשאתם יודעים -מוצאים את הקושי מטפלים ומעניקים לנו כוחות הבכי נפסק .

כשהפכתי לפעוט והתחלתי לדבר והתחלתי לתרגל בלהביע את תחושותיו ,המענה על צרכיי נוח יותר ולרבות אין לי צורך בהבעת הצרכים .

אני יודע שישנם פעוטות רגישים יותר , ישנם פעוטות שהאמון הבסיסי שלהם עדיין לא חזק מכיוון שכאשר הם היו תינוקות : הבכי לעיתים לא הועיל והוריהם לא נענו לצרכיהם ולא העניקו להם תחושת נשמאמי ומכך הבינו שהמציאות אינה מקום בטוח.

ובמקרים קיצוניים :תינוקות שלא נענו כלל לבכי שלהם , הפסיקו לבכות והפוכו אפאטי. תינוקות אלו יגדלו לאנשים עם קשיים רגשיים להתמודדות עם המציאות ויחושו כישלון ודיכאון .

שימו לב : אני כמו כל התינוקות וילדים זקוקים למגע ולתחושת נשמאמי גם כשהם רגועים ושלווים.

כשהורים ניגשים לתינוק ונענים לצרכיו ומעניקים לו תחושת נשמאמי רק כאשר הוא בוכה חווה את המציאות בצורה לא מתאימה : חש שאינו נשמאמי , חש שאינו באמת נחוץ , באמת שייך שאינו באמת אהוב והוא בעצם מטרד .

תפקידכם הוא להגן עלי על הילד שלכם , להזין אותי ולדאוג לצרכי. לתווך לי את המציאות וללות אותי בדרכי להצלחה ולתחושת האושר .

תפקידים אלו אינם משתנים כשאני גדל .. המשתנה הוא מורכבות התפקיד .

כאשר אני הפעוט לומד לדבר ולהביע את עצמי , אתם נוטים לתת לבכי תפקיד אחר ומתייחסים אל הבכי כאל שאריות מהשלב הקודם , כ"תינוקי" ולא נחוץ ולא כך הדבר , הבכי עדין מתפקד כאיתות לקושי , כסימן לפגיעה בתחושת הנשמאמי ,כקושי להתמודד עם המציאות ,והשפה ו-או יכולת ההבעה של הילד עדיין לא יכולים להסבירה .

גם אתם כמבוגרים משתמשים בבכי כאיתות לקושי , כסימן לפגיעה בתחושת הנשמאמי ,כקושי להתמודד עם המציאות וגם לנו כמבוגרים השפה ו-או יכולת ההבעה שלנו עדיין לא יכולה להסבירה .לרבות אנו משתמשים במילים עצבות,פורקן רגשי, כעס ומתח.כדי להסביר את הבכי שלנו המבוגרים .

כל תחושה מתחושת נשמאמי גורם לכם לבכות וכך גם גורם לי לילדכם לבכות , ההבדל הוא בכמות ובעוצמה מאחר שאנחנו הילדים רגישים יותר .

אפשרו לנו לבכות ,אז מה אם אני יודע כבר לדבר , ילד שמדבר לא בהכרח יודע להביע את עצמו .

אפשרו לנו להיות עצובים, זה בסדר לכעוס אבל הכל במידה ובהתאמה .

כאשר אני בוכה כי סירבתם לבקשתי , הסבירו לי בנחת את העקרון העומד מאחורי הסירוב , ונתקו את הקשר שאני עושה בין הסירוב לבקשתי לבין הפגיעה בתחושת הנשמאמי שלי .ועזרו לי למצוא פיתרון יצירתי לקושי שלי .

בד"כ אני מתרצה , ואני הופך שמח במציאת הפיתרון ומשלים עם המציאות , אם בכל זאת אני עצוב אפשרו לי להיות עצוב מבלי לכעוס עלי בעצבותי וחס וחלילה להעניש אותי על כך .

השתדלו להיות המתווכים ולא צד בסירוב .נמקו את הסירוב על ידי , נהלים , מדיניות ,חוקי הבית

לדוגמא :" אצלנו בבית אוכלים ממתק אחד כקינוח לאחר ארוחת הערב ".

לעומת " אבא או אמא לא מסכימים שתאכל ממתק לפני האוכל ...."

כשאתם מתווכים ולא צד בעניין , יותר נוח לכם להתפשר ולאפשר לי " להחזיק את הממתק " או להניח את הממתק לידי " עד שאסיים את ארוחת הערב .

כאשר אנחנו הילדים לומדים שבכי יכול לשנות החלטות אנחנו נבכה בכל הזדמנות בה החלטה לא מתאימה לנו.

לא בכל בכי שלנו יש לתמוך , לעודד, למצוא פיתרונות ולחבק אפשרו לנו לפעמים להירגע לבדו .

יש ילדים שבסביבה לא מוכרת - מציאות משתנה ו-או עודף גירויים קשה להם יותר להירגע בכוחות עצמם

.לפיכך יש לתמוך יותר בנו יותר .ולקחת פסק זמן קצר ( לצאת החוצה) ולחזור אחרי שהענקתם לילדנכם תחושת נשמאמי וכוחות להתמודדות עם המציאות המשתנה .

חשוב שנדע שאתם יודעים מה מתאים לנו , שנלמד לקבל את סמכותכם ההורית ניכבד את רצינות דבריכם וכוונותיכם.

בבקשה תהיו חזקים בשבילנו

אוהב אתכם מאוד ילדכם הקט ( בשם כל הילדים )